לילי נחום, מדריכה בקורס תפירה 

כשהייתי ילדה הייתה לנו בבית מכונת תפירה ואני הייתי נהנית מאוד לשחק איתה. בהתחלה הייתי תופרת בובות וחצאיות לי ולאחיות שלי, ולאט לאט התקדמתי לתפירה של דברים יותר מורכבים. כשהתבגרתי, הייתי תופרת מתוך צורך להתאים לעצמי בגדים בצורה יותר טובה ממה שהייתי מוצאת בחנויות. עבדתי בבנק, והייתה לי חברה שתמיד הייתה מגיעה עם בגדים יפים לעבודה, וכששאלתי אותה מאיפה הבגדים, היא סיפרה לי שהיא תופרת אותם מגזרות של בורדה. כך הכרתי בפעם הראשונה את המגזין. מבחינתי זו הייתה תפנית מאוד גדולה כי באמצעות בורדה הצלחתי ללמוד באופן עצמאי טכניקות תפירה מתקדמות יחד עם סריגה ורקמה. בנוסף, הייתה לי שכנה שידעה לתפור והיא עזרה לי לקבל את הכלים הראשוניים לתפירה מקצועית. כל כך נהניתי לתפור ורציתי להתקדם שאפילו למדתי גרמנית רק בשביל להצליח להבין את המגזין יותר טוב.  

 

במשך 30 שנה תפרתי לעצמי ולמשפחה שלי בגדים, כולל את שמלת הכלה של אשתו של בני,  ולמרות שהגעתי לרמה מקצועית, לא חשבתי לעסוק בתחום. את טניה הכרתי כשרציתי למכור את מכונת התפירה הישנה של אמא שלי. פירסמתי מודעה והיא הגיעה אליי לרכוש את המכונה. היא סיפרה לי שיש לה סטודיו ואני סיפרתי לה על כך שיש לי ניסיון רב בתפירה למרות שלא למדתי זאת באופן מקצועי. היא בדיוק חיפשה מורה שתדריך את שיעורי התפירה בסטודיו והיא החליטה לתת לי הזדמנות. הגעתי לסטודיו והתחלתי ללמד בשיעורים. אני נהנית מאוד להעביר את הידע שלי הלאה וגיליתי שיש לי את היכולת "להיכנס לראש" של תלמיד ולהסביר לו את כל הדברים שנראים מובנים מאליו למי שכבר יודע. יצירת בגדים זה אושר גדול ואני מרגישה ברת מזל שהעבודה שלי היא התחביב שלי.