תפירה זה מקצוע שקיים במשפחה שלי כמה דורות. הפעם הראשונה שאני הבעתי עניין בתפירה היה בגיל 5 - מאוד רציתי לתפור לבובה שלי שמלה, אבל לא היה לי בד, אז החלטתי לגזור בד משמלה אדומה של אמא שלי, דבר שהיא גילתה רק כשהיא לבשה את השמלה אחר כך. כבר מגיל 9 התחלתי ללכת לחוגי תפירה, ומגיל 14 למדתי תפירה ותדמיתנות בתיכון. לאחר התיכון, נרשמתי ללימודי תואר ראשון בעיצוב אופנה בסנט פטרסבורג והמשכתי גם לתואר שני. ב-1996 עליתי לארץ, והתחלתי לעבוד אצל יובל רביד בסטודיו

לשמלות כלה וערב בכיכר המדינה ואצל מעצבים נוספים, ביניהם ויוי בלאייש. בהמשך, פתחתי עסק משלי ובמשך ארבע שנים הייתי תופרת עבור חברות הפקות והצגות תאטרון. בנוסף, היה לי סטודיו לתדמיתנות,

ובו עבדתי עם מעצבים צעירים רבים, ביניהם המותג MIZO, לו הכנתי קולקציות במשך הרבה שנים. מעבר לעבודה עם מעצבים, מכרתי גם עיצובים שלי, למידות גדולות, ב20 חנויות בכל הארץ.

 

בשנים האחרונות אני מתמקדת בתדמיתנות לשמלות כלה וערב, שזו האהבה האמיתית שלי, וכיום אני תדמיתנית אצל המעצבות לי הוד וענבל רביב. אני מאוד אוהבת לצייר על הבד ועל הנייר, ומה שמעניין אותי באופנה היא היכולת לדמיין צורה ולהעביר אותה לבגד באמצעות ההבנה של ההנדסה של הגוף. עבורי, זה החלק האומנותי. בתור מורה, אני חושבת שמאוד חשוב שתמיד יהיה חיבור לפרקטיקה, ולא רק תיאוריה, כדי שהתלמיד יהיה מחובר למה שקורה עכשיו, וכיצד הדברים פועלים באופן מעשי. תפירה ותדמיתנות זו אומנות הנשענת על ההבנה של הגוף ועל ההיכרות עם מגוון רחב של צורות, לכן התיאוריה לא תמיד מספיקה בשביל לדעת לעצב באופן הולם לכל אחת. זו הסיבה שכשאני מלמדת, אני שמה דגש על תרגול ועבודה מעשית. אופנה זה דבר מאוד רחב ואני מאוד נהנית להעביר את הכלים שרכשתי במשך כ-30 שנות הנסיון שלי, לתלמידים שמעוניינים ליצור ולקחת חלק בעולם המדהים הזה.